נדל"ן, מודעות ודעת.
רק לאחרונה היה לי עניין מחודש בודהיזם, ואת כבר לקרוא על שיטות זן ויפאסנה של מדיטציה, וזה גרם לי לחשוב על המציאות.
הוא אמר תורתו הבודהיסטית כי על ידי הבנת הגורמים ‘סבל’ (כמעט כל דבר יכול לגרום רגשי, הכאב הפיזי והנפשי), דרך מודעות ומדיטציה אנחנו לא יכולים רק לנהל חיים מאושרים יותר, אלא גם להרים את מסך שמונע מאיתנו לראות את הדברים כפי שהם באמת.
מה זאת אומרת? ובכן לפני שנים רבות,, באוסטרליה קניתי סכין, אף פעם לא חשבתי ממש הרבה על סכינים אבל לקרוא מאמר כלשהו על סכינים שוודי מפורסם על ידי מורו, על הפלדה מעולה הלהבים היו עשויים וכיצד ניתן לקבל חדות הלהב, וכיצד ניתן פטיש את הלהב לתוך עץ ולעמוד על הידית ואיך בשעת הצורך את הסכין מורו לא אאכזב אותך, רמבו בי היה ריר. פשוט הייתי חייב אחד.
במהלך השנים את הסכין הלך מבית לבית, ולמען האמת הוא לא איכזב אותי, במשך שנים רבות זה כבר את סכין המטבח הוא בשימוש יומיומי, הלהב נשאר חד לכל הגילאים והוא קל לחדד כאשר יהיה צורך.
זה הלך איתי על טיולים באירופה ובאוסטרליה, אם בעל עור נרקב שנים זה סכין או הנאמן שלי היה!
תרגול מודעות היא תענוג בשבילי, קשה להסביר את החוויה במילים, אבל זה כאילו בדרך כלל אני חווה את החיים דרך פילטר כי הוא נעדר, כאשר התבוננות במצב של מודעות, יש בהירות לתפישה למה אני מודע במהלך מודעות, אם זה יהיה לקחת את הכלבים לטיול או לסטור על טיח בוץ על הרחבה שלנו. אז הייתי בתשומת לב הדחת כמה ימים כאשר את הידית האדומה של סכין מהימן שלי מורו הופיעה דרך פתיתי סבון ריחניים בפעם הראשונה שראיתי אותה כפי שהיא באמת, זה סכין!
אישור לא לצחוק, כמובן שזה תמיד היה סכין, המציאות לא השתנתה כי, מה השתנה היה בפעם הראשונה 25 שנים כבר לא היה ‘שלי’ knife, זה כבר לא היה ייצוג של ‘רמבו’ בי, זה כבר לא עניין של גאווה בשבילי בגלל האיכות שלה, סכיןדיוק מה שזה, a knife.
The ‘שלי’ נעלם, the ‘הפנטזיה של הישרדות’ had gone, the ‘הגאווה של הלךות’ had gone, the ‘מה סכין שמייצג עבורי’ had gone. זה בדיוק מה שזה, סכין.
זו הייתה התובנה הראשונה שלי אל תוך הבנה מה הרעלה כי הוא מונע מאיתנו לראות את המציאות. לתפוס דברים שאני אינטלקטואלית להבין אבל זה היה מודעות האמיתית הראשונה שלי במציאות, בפעם הראשונה ראיתי את המציאות בלי הצעיף של רגש, אגו, סבל, אחיזה, ללא דעה.
כל זה קרה בתוך שניות ספורות כמובן אבל זה היה כמה שניות חזק מאוד לקח סמלי מאוד של סכין חיתוך מודעות דרך אחיזה של דעתנית שלי, המציאות הסובייקטיבית המבוססת על האגו.
זה גרם לי לחשוב על מציאות האובייקט, גם זה דיון סינכרוני אני מעורב עצמי, איפה בעולם שלנו הוא המציאות האובייקטיבית?
הסתכלתי על פוליטיקה, רפואה, המערכת המשפטית, אופנה, והנאה ואת רק שלושה דברים שאנו חווים באופן אובייקטיבי, כל הכאב הנלווה כלשהי, היא שאנו נולדים, נמות ומשנה הכל. במותו למעשה עצמו הוא סובייקטיבי כמו תעודות פטירה נכתב החוצה לאנשים על הלוח בחדר המתים היו כמובן חי, וכמובן יש מוות מוחי בתוך גוף חי, כל אשר מבוססת על דעה שהיא כמובן סובייקטיבית, אבל אנחנו בסופו של דבר למות אם כי מה זה מוות?
החוק מבוסס על ספק סביר, גם אם יש ספק אז זה לא יכול להיות אובייקטיבי, פוליטיקה לא היתה קיימת בעולם אובייקטיבי ככל שיהיה צורך דעות או דיונים פוליטיים.
אני המשכתי עם המחשבות האלה עד למסקנה מעניינת הופיעה, כי בעולם אובייקטיבי, היינו מפסיקים להתקיים בצורה זו של הפרדה אחד מהשני.
כמובן זה רק הדעה הסובייקטיבית שלי!
מובטחות